אצל הדודה והדוד

וואו איזה עצלות כמה זמן לא כתבתי.
הייתי בקיטו הרבה זמן, קיטו וסביבתה, קצת יותר מדי זמן, נתקפתי עצלות הוסטלים.
חוץ מבהוסטל הייתי גם בתצפית מהרכבל, בגן הבוטני ובעיר העתיקה, ובכמה מסעדות יקרות.
מחוץ לקיטו הייתי בעיירה אוטובלו שידועה בשוק של יום שבת שלה, שהוא באמת שוק עצום, ובמינדו, כפר פסטורלי בתוך הג'ונגל עם אתר אומגות של 13 כבלים שזה גם כן לא רע.
אבל בשעה טובה זה עבר כשמורן ואני עלינו סופסוף על טיסה, טיסה לברזיל!
עכשיו כבר כמה ימים אנחנו בסאו פאולו, גרים אצל דודים שלי טוביאס ומירים וכל המשפחה, שמפנקים אותנו בכל טוב.
איזה כיף זה אוכל של בית, יש להם אפילו שקדי מרק imported from israel.
בינתיים קניתי גם לונלי פלנט ברזיל אז אני יושב בבית חצי מהיום קורא ועושה תוכניות להמשך, זאת אומרת, תוכניות מלבד לבקר אצל עוד קרובים.

ודבר אחרון, מזל טוב אושרה ודייוי!

מה החזאי מבין

הגעתי לבאניוס, עיירה תיירותית קטנה ומגניבה שבנויה בין הרים מצד אחד למצוק גבוה של נהר גועש מהצד השני, ממש יפה, שידועה גם בתעשיית המאלקוצ'ה – מין טופי ביתי שובר שיניים ומתוק מדבש שמיוצר פה בכל דלת במשך כל היום, וביחד עם ממתקים נוספים תוצרת בית תורם תרומה נאה למקצוע רפואת השיניים באקוודור.

ההר הנעלם

רצינו לטייל קצת בפארק קאחאס, איזה טרק של כמה ימים, אז קנינו אוכל, ארגנו ציוד, ולקחנו אוטובוס מקואנקה לקאחאס. הגענו בגשם שוטף.

טוב, יש רפוחיו בכניסה, ביקתה נחמדה שאפשר לעשות בה לילה, אז ישבנו, שיחקנו קלפים וחיכינו שייפסק הגשם ונוכל לעשות איזה טיול קצר באזור. הגשם לא נפסק.

בשלב מסויים החליטו אוריה וטים שגשם או לא גשם הם יוצאים לטייל מסביב ללגונה, אני החלטתי באותה נחישות להשאר יבש ולחכות בביקתה.

הם חזרו ספוגים במים והתיישבו להתייבש מול האח במשרד של השומר. אז שיחקנו קלפים מול האח, במשרד של השומר.

בסופו של יום אחרי הרבה משחקי קלפים הלכנו לישון בתקווה לצאת בבוקר לטרק, אבל בבוקר הגשם שוב התחיל אז חזרנו בטרמפ לעיר.