היפים, חיות מוזרות, פרות משוגעות – כיף באקוודור

וילקבמבה שבעמק אריכות הימים, שם נחתי והבראתי, מוקף בהיפים מזדקנים ואנשים מוזרים
כשכבר הרגשתי יותר טוב ועמדתי להמשיך השיג אותי שם אוריה, וביחד עם חבורה בינלאומית נסענו לזמורה, לפארק הלאומי פודוקרפוס, ופה המקום לשבח את רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים על העבודה המצויינת שהם עושים, אפילו פה באקוודור.
בפארק קיבלנו ביקתה קטנה לא רחוק ממרכז המבקרים, ומשם יצאנו לחקור את הסביבה – מפלים, נהרות לשחות בהם, הרים לטפס, סוג של סטלבט בג'ונגלים.

אמן אורח: דנה תגר

כדי להכניס קצת מגע נשי והתלהבות אל בינות דפים אלה
וכדי להוסיף קצת נפח לאירועים שהזכרתי בשתי מילים
אביא כאן לפניכם, כלשונו ובמלואו, מייל שהפיצה דנה

ארץ הדולר

עזבתי את צ'צ'פויאס שבפרו חולה ותשוש ועשיתי עם מורן את כל הדרך עד לוילקבמבה שבאקוודור.

כן, זאת היתה שטות לנסוע במצבי. ממש. אבל עכשיו בוילקבמבה, גן אשל עלי אדמות, אני יכול לנוח, להחלים ולאגור כוחות בשקט ובשלווה לקראת המשך מסעותי.

סימון וי גדול

טוב אז טעיתי, לא באמת נהייתי פחות חולה אתמול, אז כשהחום שוב עלה אוריה הביא להוסטל רופא, ד"ר אנחל, ממש נחמד, שדיבר ברור ובסבלנות וסידר לי בדיקת דם וזריקה בתחת להוריד את החום.
אז הזריקה באמת עבדה ומאוחר יותר הדוקטור חזר עם הבשורה – יש לי סלמונלה, סוג שלא עושה ברדק בבטן אבל את כל היתר כן. סוג של סימון וי.
אנחל גם הביא איתו את הפיתרון – רשימה ארוכה של תרופות וזריקות שיחזירו אותי לחיים.
נראה שזה עובד.
ביינתיים החבורה התפזרה, רות ודנה קפצו על הפוגה בהפגנות וחזרו דרומה, אוריה וניבה מטרקים קצת באזור ואני ומורן נמשיך אקוודורה בהתאם למצב ההפגנות והמחלות.

39.7

נסענו צפונה לטרוחיו, במטרה לא לבזבז שם יותר מידי זמן, אבל לאורה, מדריכת תיירים חמודה שינתה לנו את התוכניות ואירגנה לנו שלושה ימים עמוסים באזור טרוחיו וצ'יקליו, באתרים ממש מדהימים.
אחר כך לקחנו אוטובוס לצ'צ'פויאס, שבשתיים בלילה נעצר עקב הפגנות סוערות, בצהריים נתנו לנו לעבור ובערב הגענו לכפר בשם פדרו רואיז ממנו אפשר ללכת למפל השלישי בגובהו בעולם. אני לא הלכתי, חטפתי שפעת או משהו כזה ושכבתי במיטה כל היום עם חום גבוה להחריד, מורן נשארה לטפל בי. בערב נסענו לצ'צ'פויאס והיום אני פה, חולה פחות, עם אוריה וניבה שמכריחים אותי לאכול משהו מידי פעם

אדוני השופט

"לגברת אחת באוטובוס
פיניתי מקום מתוך נימוס,
אבל מרוב צפיפות ומחנק –
הכנסתי לה את היד לתוך הארנק."

כן עבר הרבה זמן, אל דאגה, אני עדיין כאן בדרום עושה חיים
לווארז הגעתי דווקא בלי שום בעיות, עיר ששוכנת באיזור מדהים אבל נראית כמו עזה.
קצת טיולים בסביבה ופגשתי שוב את אוריה, וביחד עם חבורה גדולה של אנשים טובים יצאנו לשמונה ימים בווייווש (huayhuash) אחד הטרקים היפים שיש.
אומנם המזג אוויר לא האיר לנו פנים והלכנו בסופות שלג, גשם וברד, אבל גם זאת חוויה.

אחר כך גם היינו באתר עתיקות בשם צ'אבין, נחמד, אבל בחזור כייסו אותי. מזל שלא היה עלי גרוש.
הנזק – שש וחצי סול במטבעות, ארנק שעלה 20 פסו ארגנטינאיים, וכמובן עוגמת נפש.