אני אוהב שוקולד ועוגות גבינה

המשכתי בקראטרה אוסטרל, על משאיות, פרייבטים, וארגזים של טנדרים, עם סולר זבל או גלידות, בגשם ובשמש, לבד ובחבורה, האוהל היה לי לבית והגזיה למטבח.
אחרי שבועיים בדרכים הצ'יליאניות המשובשות הגעתי לבסוף לעיירת הגבול פוטלפו, שם פתחתי עם חגי מאהל מאחורי התחנת רדיו המקומית. זה נראה כמו רעיון טוב עד שהמנהל של התחנה עבר שם והתחיל לצעוק שאנחנו מסיגי גבול ושהוא יקרא למשטרה, אחרי הרצאה של רבע שעה על דברים כמו "שטח פרטי" ו"אני לא יפתח אוהל אצלך בבית" הוא סיכם ב"טוב אתם כבר פה אז תישארו הלילה אבל בבוקר תעופו מפה". אז בבוקר טרמפ אחרון מהגבול הוריד אותי באסקל שבארגנטינה, משם כבר הגעתי לאל בולסון.
אל בולסון זאת עיירה מגניבה, עם המון תיירות פנים (בעיקר תלמידים בחופש הגדול אני חושב) מלאת היפים ואווירה טובה. עקב העומס בהוסטלים גם כאן המשכתי לישון באוהל שלושה לילות, ואז המשכתי לברילוצ'ה.
ברילוצ'ה, בירת התיירות הארגנטינאית, ידועה בבשר המצוין שלה, בגלידה המעולה ובשוקולד המשובח, וכדי להוריד את כל זה יש גם טבע מדהים שאפשר לבקר בו באופניים או ברגל,
אז בימים האחרונים בדקתי את הבשר, הגלידות, השוקולד, והאופניים והם עומדים בציפיות בכבוד. מחר אצא לטרק כמה ימים, שתיהיה לגיטימציה לעוד סבב בדיקות 🙂

I read the news today oh boy

כבר חודש שאני שומע שיש בלאגן בארץ, אבל מכותרות מתלהמות באינטרנט אי אפשר באמת להבין מה קורה אז אני יכול רק לשמוע מהבית שהכל בסדר אצלם ולהמשיך לטייל ולדאוג (כי עכשיו תורי לדאוג) ואז לכתוב פה איפה הייתי.
אז הייתי בלוס אנטיגוס עם החבר'ה איתם טיילתי כבר בפיץ רוי, שם פתחתי אוהל בקמפינג העירוני שעל גדת אגם בואנוס איירס בסצנה שמזכירה בעיקר את חוף דוגית כשהמוני בית ארגנטינה פותחים אוהלים ומנגלים מול החוף.
בלוס אנטיגוס, חוץ מקמפינג, מתמחים בדובדבנים, ואנחנו הגענו בדיוק בעונה, שבוע לפני פסטיבל הדובדבנים הלאומי. אחר הצהריים קנינו קילו דובדבנים והתיישבנו על החוף, אבל בלילה אחרי שהשתכרנו קצת הסתננו למטע ויצאנו עם שקיות מלאות דובדבנים אדומים, שנגמרו עוד בדרך חזרה למאהל, אחד המצחיקים 🙂