שוד ושבר

הסיפור של היום מתחיל בסורטה, עיירה מקסימה אליה הגעתי עם אוריה ויניב.
מכאן יצאנו לטרק של שישה ימים ללוגנה גלסיאל וסובב יימפו (illampu circuit), איתנו יצאו גם שתי פרדות מסכנות שסחבו את כל הציוד, הרמן המדריך ורנה החמר (חמר = זה שאחראי על החמורים, ובמקום לקטוע אותי עם שאלות מטומטמות תפתחו מילון או משהו).
אבל לא על הנופים באתי לספר לכם היום, לא על הטיפוס ללגונה גלסיאל בגובה 5020 מטרים שנעשה בצעדים איטיים, נשימות מהירות ודופק שמתוך עיקרון לא יורד את ה200, גם לא על הבישולים של הרמן שהעיר אותנו כל יום בקריאות ארוחת בוקר.
לא,באתי לספר על מה שקרה ביום האחרון של הטרק והתחיל למעשה יום לפני כן.

טיול טרקטורונים בעמק הירח

ואני חשבתי שבמכרות אוכלים אבק

אגב

הגמר כבר היה? מי ניצח בהישרדות?

פוטוסי

למרות שני פנצ'רים בו זמנית הגענו חזרה לעיוני בזמן לאוטובוס.
רוב החברה המשיכו ללה פז, אני ואוריה נסענו לפוטוסי.
הזמנים בבוליביה, כבר אמרתי, גמישים כמו גומי, אבל בסוף מגיעים, בשעת לילה כזאת או אחרת.
בפוטוסי יש רק דבר אחד: מכרות. מי שלא עובד במכרה מוכר דברים לכורים, מדריך טיולים למכרה, או נהיה עורך דין. גם אני לא הבנתי את זה אבל העיר מלאה במשרדים של עורכי דין, רחובות שלמים שעל כל דלת כתוב abogado,
אולי זה בגלל שכל הכורים עובדים בקואופרטיבים. יש 35 קואופרטיבים בעיר, ולי זה נשמע כמו ברדק משפטי.
בכל מקרה הסיור למכרות באמת מעניין, לא מדובר במוזיאון או משהו כזה אלא מכרה פעיל עם אנשים שדוחפים עגלות בידיים ונושמים אבק 15 שעות ביום. מעניין, אבל לא מומלץ לאסמטים, קלסטרופובים ואנשים גבוהים.
וזה הכל, מפה אוטובוס ללה פז, ומשם – אלוהים גדול.

כל החבר'ה

שלושה ימים בשני ג'יפים בבוליביה, עם עוד תשעה ישראלים, שני אירופאים, נהג זהיר אחד, נהג שודים אחד, טבחית, אשתו של הנהג שודים, והתינוק החמוד שלהם ארנסטו, זה יופי של טיול.
אז נכון שקר לאללה ושקשה לנשום,
ונכון שזריחה על הסלאר לא יותר מרשימה מזריחה על הזיקים,
אבל עם חברה טובים ונופים מדהימים ושוב חברה טובים זה שווה כל בוליבאנו.
וטיפ קטן: יש מעט דברים יותר טובים מלרחוץ במעיין חם כשבחוץ יש קרח על האדמה.

עייוווווווני!

זה לא היה קל אבל הגעתי לבוליביה.

את סיפור המסע נתחיל במור"ק על כסא 28.
יצאתי אתמול בבוקר מסלטה עם עוד 7 ישראלים באוטובוס לעיירת הגבול קאיקה.
על כרטיס האוטובוס שקיבלתי היה רשום כיסא 28, ושם התיישבתי. לידי התיישבה מקומית אגרסיבית שחושבת שהכל מגיע לה ומיד התפתח מאבק טריטוריאלי על משענת למרפק.

פוסט לעובדי נוי

גם את הפלאזה אינדיפנדנסיה במנדוסה משקים עם hunter pgp

ממטיר מכוסח?

הבלגים האלה, חבורה של ליצנים

אחרי ריחוף קצר במצנח רחיפה בהרים מעל מנדוסה (תצלומי אויר יועלו בהמשך) עזבתי את העיר, 19 שעות בסמי קמה הביאו אותי לסלטה שבצפון, ושוב לא זכיתי בבינגו.
סלטה זאת עיר ממש מוזרה, חלקים ממנה נראים כאילו הם נשארו חצי מאה אחרי שאר העולם עם בניינים היספניים, מכוניות ישנות ונהגים משוגעים.
בסלטה עשינו אסאדו בהוסטל ואחר כך יצאנו לקרוע את העיר,
יצאנו שישה: אני, שניים שעובדים בהוסטל, זוג בירח דבש וליצן בלגי.
אחרי שהאנשים מההוסטל לא הצליחו להכניס אותנו בלי תור לאף אחד מהמועדונים הנחשבים של סלטה בתואנה החצי נכונה שאנחנו תיירים מאירופה נכנסנו לכמה מהמועדונים הלא נחשבים, אבל בקור הזה למי איכפת, העיקר להיכנס.
כרגע יש לי קצת בעיה עם התמונות אבל אני אשתדל להעלות עוד כשאוכל.

יין בmaipu

חצי שעה נסיעה ממנדוסה יש עיירה בשם מאיפו (לא "מאיפה?" maipu)
מאיפו נמצאת במרכז אזור גידולי היין של מנדוסה,
עיירה מוקפת כרמים, ידועה ביקביה, מלאה בסוכנויות להשכרת אופניים ובחנויות לחומרי בניין.
כך ניתן לצאת לטיול אופניים באזור, להתרשם ממיטב היינות והמלט המשובחים של ארגנטינה, ולחזור להוסטל במנדוסה עייפים ואפופי יין.
וכמובן לקום בבוקר עם שרירים תפוסים ועכוז כואב.

חצי מיטה

האוטובוסים בארגנטינה זה משהו משהו,
נסעתי למנדוסה 14 וחצי שעות במושב סמי-קמה (חצי מיטה) ,
שזה בסדר גמור למרות שאמרו לי שלנסיעה כזאת כדאי לקחת קמה.

חוץ מכסא שנפתח קצת יותר מכסא של מטוס
מביאים בנסיעה גם ארוחה ממש רעה, קפה, ולקראת הסוף יש משחק בינגו נושא פרסים (או שאולי לא נושא, לא ממש הבנתי מה הוא אמר), ככה כדי לתרגל מספרים.
אם הייתי מצליח להבין את כל המספרים גם הייתי מנצח.