למחרת הארוע המתואר לעיל נמלטתי מפורטאלזה עיר הפשע לסלבאדור שבבאהיה, עיר מפוקפקת לא פחות אבל עם אווירה שאין בשום מקום אחר, לא שהיה לי זמן לספוג אווירה – כי מיד מיהרתי לעיירה הקטנה לנסוייש כדי לפגוש שם את אוריה.
מי שלא עוקב, עם אוריה טיילתי במשך רוב הזמן שהייתי בבוליביה, פרו ואקוודור, ואיכשהו עכשיו יצא לנו להגיע באותו זמן לבאהיה.
אז אחרי הפגישה המרגשת, והיא הייתה מרגשת, יצאנו לתור את העיירה הקולוניאלית הקטנה, לשחק כדורגל עם שני ילדים מקומיים ולסיים את הסיור הקצר עם יבלות ענקיות ממשחק על בטון בלי נעליים. בכל מקרה, הסיבה לשמה אנשים באים ללנסויש היא כדי לטייל בפארק שאפאדה דיאמנטינה, ולשם באמת הלכנו – לטרק של שלושה ימים שהיה שונה מאד מכל הטרקים האחרים שעשיתי בטיול עד כה – אקלים שונה, נוף שונה, ומים שונים.
יש פה בשאפדה, למרות הבצורת הנוכחית, הרבה נחלים ומפלים, ובתחתית כל מפל בריכה של מים בצבע תה (זה נראה מוזר בהתחלה אבל המים בסדר גמור, חוץ מהצבע), ובאקלים הטרופי אין כמו לקפוץ לבריכה בכל הפסקה, אז קפצתי. להמשיך לקרוא
הדרום הרחוק 