תחנה סופית

ברגשות מעורבים עזבתי את קוסקו ואת כל האנשים הנפלאים שהכרתי ולקחתי את האוטובוס לאיקה. באיקה, ככה מספרים, אפשר לעשות אחלה סקי חולות וגם לצאת משם לשיט בפארקאס, שזה מין גלפגוס לעניים.

את כל הדברים האלה אני לא אעשה.

משום מה כשאני עולה על אוטובוס בפרו אני לא מגיע לאן שתיכננתי, במקרה הזה פשוט הוא לא טרח לעצור באיקה אז מצאתי את עצמי בלימה.

ואל תחשבו שאני אחזור לאיקה, אני זורם פה עם מה שקורה – יומיומיים בלימה, באוויר הדחוס של גובה פני הים, והלאה לווארז, או לפחות לנסות להגיע לשם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s