ספר הג'ונגל

זהירות – ארוך.
מנאוס, בירת האמזונס.
עיר של 2 מיליון תושבים באמצע הג'ונגל, תאמת העיר כל כך גדולה שבכלל לא מרגישים שזה ג'ונגל, אבל לא חשוב. הדבר הראשון שעשיתי במנאוס היה לקנות שעון זול, כל כך זול שאחרי יומיים התחילו לנשור לו כפתורים, אבל זה בסדר – הרכבתי אותם מחדש והם נשארים בינתיים.
חוץ מזה הסתובבתי קצת בעיר, ספגתי לחות והחלטתי שזה לא המקום ולא הזמן לעשות אטרקציות ג'ונגלים, אז קניתי ערסל ועליתי על סירה במורד האמזונס לסנטארם.
תליתי את הערסל בנקודה טיפה מרווחת, אבל עד שיצאנו לדרך כבר היו ערסלים צמודים אלי מהצדדים ומלמעלה.

קיבינימט שוב שדדו אותי

והכותרת פה בכלל הייתה צריכה להיות הגשם ממשיך ולא אכפת לו מכלום

בכל מקרה, זה קרה בלילה האחרון שלי בריו אז אתם צריכים לקרוא את כל מה שעברתי בדרך כדי להגיע לזה. כי ככה דברים עובדים פה, כרונולוגית.

הסיפור שלי הפסיק כשהגעתי לאיליה גרנדה, אי מכוסה יער ומוקף חופים יפים, מקום שליו לעשות בו טיולים וסטלבט, אבל מזג האויר לא כל כך שיתף פעולה, הספקתי לעשות טיול אחד לחוף שנקרא מנדז לופז עם חבורה לונדונית שפגשתי שם, קצת התברברנו בדרך אבל בסוף הגענו, חצי שעה לפני הסירה האחרונה חזרה לעיר – לחזור ברגל בחושך זה לא רעיון מוצלח, וגם הגשם שוב התחיל אז לקחנו את הסירה הזאת.

ארץ טרופית יפה

כן אני לא כותב הרבה לאחרונה.
הכי טוב בשביל לכתוב זה נסיעת אוטובוס ארוכה,
כזאת שיש בה זמן להגות ולנסח.
כמה מההגיגים הכי טובים שלי היו באוטובוס,
גם כמה מהניסוחים המוצלחים.
אז למרות שלא נסעתי היום הרבה בכל זאת התפנתי לכתוב,
זה בגלל שהיום שטתי.

אצל הדודה והדוד

וואו איזה עצלות כמה זמן לא כתבתי.
הייתי בקיטו הרבה זמן, קיטו וסביבתה, קצת יותר מדי זמן, נתקפתי עצלות הוסטלים.
חוץ מבהוסטל הייתי גם בתצפית מהרכבל, בגן הבוטני ובעיר העתיקה, ובכמה מסעדות יקרות.
מחוץ לקיטו הייתי בעיירה אוטובלו שידועה בשוק של יום שבת שלה, שהוא באמת שוק עצום, ובמינדו, כפר פסטורלי בתוך הג'ונגל עם אתר אומגות של 13 כבלים שזה גם כן לא רע.
אבל בשעה טובה זה עבר כשמורן ואני עלינו סופסוף על טיסה, טיסה לברזיל!
עכשיו כבר כמה ימים אנחנו בסאו פאולו, גרים אצל דודים שלי טוביאס ומירים וכל המשפחה, שמפנקים אותנו בכל טוב.
איזה כיף זה אוכל של בית, יש להם אפילו שקדי מרק imported from israel.
בינתיים קניתי גם לונלי פלנט ברזיל אז אני יושב בבית חצי מהיום קורא ועושה תוכניות להמשך, זאת אומרת, תוכניות מלבד לבקר אצל עוד קרובים.

ודבר אחרון, מזל טוב אושרה ודייוי!

מה החזאי מבין

הגעתי לבאניוס, עיירה תיירותית קטנה ומגניבה שבנויה בין הרים מצד אחד למצוק גבוה של נהר גועש מהצד השני, ממש יפה, שידועה גם בתעשיית המאלקוצ'ה – מין טופי ביתי שובר שיניים ומתוק מדבש שמיוצר פה בכל דלת במשך כל היום, וביחד עם ממתקים נוספים תוצרת בית תורם תרומה נאה למקצוע רפואת השיניים באקוודור.

ההר הנעלם

רצינו לטייל קצת בפארק קאחאס, איזה טרק של כמה ימים, אז קנינו אוכל, ארגנו ציוד, ולקחנו אוטובוס מקואנקה לקאחאס. הגענו בגשם שוטף.

טוב, יש רפוחיו בכניסה, ביקתה נחמדה שאפשר לעשות בה לילה, אז ישבנו, שיחקנו קלפים וחיכינו שייפסק הגשם ונוכל לעשות איזה טיול קצר באזור. הגשם לא נפסק.

בשלב מסויים החליטו אוריה וטים שגשם או לא גשם הם יוצאים לטייל מסביב ללגונה, אני החלטתי באותה נחישות להשאר יבש ולחכות בביקתה.

הם חזרו ספוגים במים והתיישבו להתייבש מול האח במשרד של השומר. אז שיחקנו קלפים מול האח, במשרד של השומר.

בסופו של יום אחרי הרבה משחקי קלפים הלכנו לישון בתקווה לצאת בבוקר לטרק, אבל בבוקר הגשם שוב התחיל אז חזרנו בטרמפ לעיר.

היפים, חיות מוזרות, פרות משוגעות – כיף באקוודור

וילקבמבה שבעמק אריכות הימים, שם נחתי והבראתי, מוקף בהיפים מזדקנים ואנשים מוזרים
כשכבר הרגשתי יותר טוב ועמדתי להמשיך השיג אותי שם אוריה, וביחד עם חבורה בינלאומית נסענו לזמורה, לפארק הלאומי פודוקרפוס, ופה המקום לשבח את רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים על העבודה המצויינת שהם עושים, אפילו פה באקוודור.
בפארק קיבלנו ביקתה קטנה לא רחוק ממרכז המבקרים, ומשם יצאנו לחקור את הסביבה – מפלים, נהרות לשחות בהם, הרים לטפס, סוג של סטלבט בג'ונגלים.

אמן אורח: דנה תגר

כדי להכניס קצת מגע נשי והתלהבות אל בינות דפים אלה
וכדי להוסיף קצת נפח לאירועים שהזכרתי בשתי מילים
אביא כאן לפניכם, כלשונו ובמלואו, מייל שהפיצה דנה

ארץ הדולר

עזבתי את צ'צ'פויאס שבפרו חולה ותשוש ועשיתי עם מורן את כל הדרך עד לוילקבמבה שבאקוודור.

כן, זאת היתה שטות לנסוע במצבי. ממש. אבל עכשיו בוילקבמבה, גן אשל עלי אדמות, אני יכול לנוח, להחלים ולאגור כוחות בשקט ובשלווה לקראת המשך מסעותי.

סימון וי גדול

טוב אז טעיתי, לא באמת נהייתי פחות חולה אתמול, אז כשהחום שוב עלה אוריה הביא להוסטל רופא, ד"ר אנחל, ממש נחמד, שדיבר ברור ובסבלנות וסידר לי בדיקת דם וזריקה בתחת להוריד את החום.
אז הזריקה באמת עבדה ומאוחר יותר הדוקטור חזר עם הבשורה – יש לי סלמונלה, סוג שלא עושה ברדק בבטן אבל את כל היתר כן. סוג של סימון וי.
אנחל גם הביא איתו את הפיתרון – רשימה ארוכה של תרופות וזריקות שיחזירו אותי לחיים.
נראה שזה עובד.
ביינתיים החבורה התפזרה, רות ודנה קפצו על הפוגה בהפגנות וחזרו דרומה, אוריה וניבה מטרקים קצת באזור ואני ומורן נמשיך אקוודורה בהתאם למצב ההפגנות והמחלות.