הגבול הדק

מים רבים זרמו בשקמה מאז חזרתי ללה פז עם אוריה ושירה, (מים מטפוריים, כמובן) – בטח שאלתם את עצמכם "איפה ניב? מדוע הוא לא בא לבקר את סבתא?"
ובכן, הייתי עסוק.
טירקתי בצ'ורו עם יערה, פול ובני – טרק נחמד, הרבה ירידות מעט עליות, והרבה בוליביאנים נחמדים על אם הדרך. בסיום הטרק לא הספקנו לאוטובוס ללה פז והחלטנו לפנק עצמנו במלון בקורויקו. מה? מותר להתפנק במלון פעם בבוליביה! בכל מקרה, למחרת בבוקר לאחר ארוחת בוקר של מלון חזרנו פעם נוספת לעיר שכולה שוק, שם חברתי לאוריה ושירה ופגשתי את מורן, אסף וסיימון.

back to la paz

כשמזג האויר התבהר יצאנו מרורהנבאקה 9 ישראלים (בחברה הכי זולה כמובן) לשלושה ימים של סיור סטלבט בפמפס, שם יש תנינים בלי סוף, אנקונדות, קופים, מומינים (שמכונים פה בטעות "קפיבארה") ועוד מלא חיות, ודווקא יתושים אין כמעט.

באמצע הדרך המאובקת חזרה לרורה עצרנו בנוהל להחליף פנצ'ר ואז לפתע הגלגל נתקע ולא הסתובב. הנהג לא התבלבל – "תביאו לי בקבוק ספרייט ומספריים" אמר בספרדית, פירק את הגלגל, פתח את הבלמים ובמקום קפיץ שנשבר קשר שם חתיכת גומי. לא יאומן אבל הגענו בשלום.

ספר הג'ונגל

רורה אח רורה!
איזה מקום! אחרי הקור של ההרים ואחרי עיירות הפועלים כיף להגיע למקום חם ומפנק,
עם ערסלים, ופנקייקים על הבוקר, ממש תענוג.
אבל לא באנו לנוח, אחרי יום ברורהנבאקה עלינו על קנו ויצאנו לדרך לשבעה ימים בג'ונגלים. טוב, זה הסתיים קצת לפני, כי אחרי שעה של שיט עצרה אותנו סירה של המשטרה או חיל הים והחזירה אותנו לעיר בגלל שלא היו רשיונות או אישורים או ביטוחים או משהו.

צילומים מסמרי שיער

הגיעו לידי המערכת קטעי וידאו נדירים שצולמו בשעת השוד בטרק סובב יימפו

robbers in the illampu 1 שצולם מיד בתחילתו

robbers in the illampu 2 שצולם בסיומו

בדרכים

הרבה עבר עלי מאז הפעם הקודמת שכתבתי,
נפרדתי מסורטה המקסימה בפעם האחרונה עם אוריה וגם עם הרמן המדריך לטרק יפיפה שנקרא קמינו דה אורו = דרך הזהב, שביל צר ועתיק (ונטול עבריינים) של האינקה שעובר בתוך היערות והביא אותנו בסופו של דבר לכפר קטנטן ושכוח אל בשם צ'וסי.
הכפר היה קטן כל כך שאם היתה בו חתונה אז החתן היה גם הכלה.

שוד ושבר

הסיפור של היום מתחיל בסורטה, עיירה מקסימה אליה הגעתי עם אוריה ויניב.
מכאן יצאנו לטרק של שישה ימים ללוגנה גלסיאל וסובב יימפו (illampu circuit), איתנו יצאו גם שתי פרדות מסכנות שסחבו את כל הציוד, הרמן המדריך ורנה החמר (חמר = זה שאחראי על החמורים, ובמקום לקטוע אותי עם שאלות מטומטמות תפתחו מילון או משהו).
אבל לא על הנופים באתי לספר לכם היום, לא על הטיפוס ללגונה גלסיאל בגובה 5020 מטרים שנעשה בצעדים איטיים, נשימות מהירות ודופק שמתוך עיקרון לא יורד את ה200, גם לא על הבישולים של הרמן שהעיר אותנו כל יום בקריאות ארוחת בוקר.
לא,באתי לספר על מה שקרה ביום האחרון של הטרק והתחיל למעשה יום לפני כן.

טיול טרקטורונים בעמק הירח

ואני חשבתי שבמכרות אוכלים אבק

פוטוסי

למרות שני פנצ'רים בו זמנית הגענו חזרה לעיוני בזמן לאוטובוס.
רוב החברה המשיכו ללה פז, אני ואוריה נסענו לפוטוסי.
הזמנים בבוליביה, כבר אמרתי, גמישים כמו גומי, אבל בסוף מגיעים, בשעת לילה כזאת או אחרת.
בפוטוסי יש רק דבר אחד: מכרות. מי שלא עובד במכרה מוכר דברים לכורים, מדריך טיולים למכרה, או נהיה עורך דין. גם אני לא הבנתי את זה אבל העיר מלאה במשרדים של עורכי דין, רחובות שלמים שעל כל דלת כתוב abogado,
אולי זה בגלל שכל הכורים עובדים בקואופרטיבים. יש 35 קואופרטיבים בעיר, ולי זה נשמע כמו ברדק משפטי.
בכל מקרה הסיור למכרות באמת מעניין, לא מדובר במוזיאון או משהו כזה אלא מכרה פעיל עם אנשים שדוחפים עגלות בידיים ונושמים אבק 15 שעות ביום. מעניין, אבל לא מומלץ לאסמטים, קלסטרופובים ואנשים גבוהים.
וזה הכל, מפה אוטובוס ללה פז, ומשם – אלוהים גדול.

כל החבר'ה

שלושה ימים בשני ג'יפים בבוליביה, עם עוד תשעה ישראלים, שני אירופאים, נהג זהיר אחד, נהג שודים אחד, טבחית, אשתו של הנהג שודים, והתינוק החמוד שלהם ארנסטו, זה יופי של טיול.
אז נכון שקר לאללה ושקשה לנשום,
ונכון שזריחה על הסלאר לא יותר מרשימה מזריחה על הזיקים,
אבל עם חברה טובים ונופים מדהימים ושוב חברה טובים זה שווה כל בוליבאנו.
וטיפ קטן: יש מעט דברים יותר טובים מלרחוץ במעיין חם כשבחוץ יש קרח על האדמה.

עייוווווווני!

זה לא היה קל אבל הגעתי לבוליביה.

את סיפור המסע נתחיל במור"ק על כסא 28.
יצאתי אתמול בבוקר מסלטה עם עוד 7 ישראלים באוטובוס לעיירת הגבול קאיקה.
על כרטיס האוטובוס שקיבלתי היה רשום כיסא 28, ושם התיישבתי. לידי התיישבה מקומית אגרסיבית שחושבת שהכל מגיע לה ומיד התפתח מאבק טריטוריאלי על משענת למרפק.