לשים ת'ראש על דיונה

לנסואיש מרנייסנס (או משהו דומה). לא במקרה נתנו למקום הזה שם שאי אפשר לבטא, המקום פשוט כל כך יפה שאי אפשר לבטא במילים, אבל אני ינסה בכל זאת לתאר קצת במה מדובר.
תארו לעצמכם שמורה ענקית של דיונות חול לבן, דיונות חלקות, בלי קוליסים כי לא נכנסים לשם רכבים, ואת העקבות של החיות והאנשים המעטים שנכנסים לשם הרוח מוחקת מיד.
עכשיו בין הדיונות תכניסו לגונות תורכיז צלולות בכל הגדלים.
יצא יפה? בערך ככה זה נראה, שלוחה ברזילאית של שמורת זיקים 🙂
אז טיילתי שם עם כמה בנות שפגשתי בסאו לואיס והיה באמת מדהים, תסתכלו בתמונות (אחר כך, עוד לא העלתי אותם)
אחרי הטיול בדיונות המשכתי לבדי בדרכים עקלקלות משהו לכפר ג'רי, המכונה בקיצור ג'ריקוקוארה.
ג'רי, שהיה פעם כפר דייגים קטן בין הדיונות לאוקיינוס, הוא היום לא פחות ממפלצת תיירות של שישה רחובות באמצע שומקום, עם יותר גולשי רוח וקייט ממקומיים
וכמובן מקום שמתרכזים בו כלכך הרבה גולשים גם מגדל באופן טבעי בארים, מסעדות,חנויות בוטיק ומסיבות.
חוץ מזה יש בג'רי תופעה מוזרה  – מידי יום בחמש אחה"צ, כמו עלייה לרגל או ציפורים שנודדות לפי אינסטינקט, המוני אנשים מתנקזים אל הדיונה שמול הים כדי לתפוס מקום טוב לאחת השקיעות היפות שנראו – עננים כתומים, גלים כחולים, חול לבן, שמש ענקית ותיירות בחצאיות, אז ברור ששכחתי את המצלמה בהוסטל. יום אחרי זה דווקא צילמתי אבל היו עננים אז היה פחות מרשים, טוב בכל מקרה זה משהו שאי אפשר לתפוס במצלמה.
כמו שהבנתם מדובר במקום תיירותי להחליא, וכיוון שאני לא עוסק בקייטסרפינג, ווינדסרפינג או מסיבותסרפינג, זה נמאס עלי די מהר, אז אני מסתלק מפה.