מה החזאי מבין

הגעתי לבאניוס, עיירה תיירותית קטנה ומגניבה שבנויה בין הרים מצד אחד למצוק גבוה של נהר גועש מהצד השני, ממש יפה, שידועה גם בתעשיית המאלקוצ'ה – מין טופי ביתי שובר שיניים ומתוק מדבש שמיוצר פה בכל דלת במשך כל היום, וביחד עם ממתקים נוספים תוצרת בית תורם תרומה נאה למקצוע רפואת השיניים באקוודור.

בבאניוס פגשתי מחדש את יעל ומורן ואנשים נוספים שהכרתי בטיול, ונתקעתי קצת, אני מודה, כי כיף פה גם כשאין מה לעשות.
וזה לא שאין בכלל, יש פה כמה אטרקציות מוצלחות:
קודם כל הייתי בטיול טרקטורונים לאיזה מפל מרשים, היה נחמד למרות שבדרך חזרה הטרקטורון שלי נתקע באמצע שום מקום ובסוף שלחו אופנוע לגרור אותי בחזרה לעיר.
עשיתי סנפלינג מפלים, שזה גם ממש כיף וגם יש תמונות טובות.
יש פה גן חיות שבנוי על המצוק ויש בו יגואר יפיפה ועוד דברים טובים,
יש מעיינות חמים שהייתי בהם כמעט כל ערב,
ויש הר געש פעיל שמאיים על העיר.

אז לפני שעזבנו את המקום החלטנו, יעל ואני, לטפס על ההר שליד באניוס לתצפית על הוולקנו. עכשיו, כל בוקר שהייתי בבאניוס ירד גשם קל וכל ערב טיפטוף, אז חיכינו שייפסק הגשם של הבוקר והתחלנו לעלות ביחד עם סיוון שבאה רק חצי דרך
השביל היה קצת תלול וחלק אבל בגלל הגובה הנמוך של העיר (1800 מטר מעל פני הים) היה כיף לטפס סופסוף לפי מה שהרגליים יכולות ולא לפי מה שהקוצר נשימה מכתיב.

אז הגענו למעלה במזג אויר טוב, שתינו קפה והסתכלנו קצת על הסביבה,
ברור שאת הוולקנו עצמו לא ממש היה אפשר לראות, הוא עדיין מכוסה עננים, אבל שאר הנוף נראה מוצלח.
כשהתחיל הטפטוף של הערב התחלנו לרדת, אבל שלא כמו בכל ערב אחר שהייתי פה, תוך דקה הוא נהפך לגשם שוטף ואחרי חמש דקות היינו רטובים עד מתחת לעור.

השביל הוביל אותנו במדרון תלול ובוצי, ובלי שום דבר להחזיק בו חוץ מעשבים גבוהים פשוט הלכנו מאד לאט והחלקנו כל כמה צעדים, אחרי כמה דקות כאלה ענן אחד גם ירד ממש עלינו שלא נראה כמה גבוה אנחנו נמצאים, והשביל בשלב מסויים החליט שהוא
נחל קטן ופשוט זרם לנו מתחת לרגליים.
היה מצחיק לחזור להוסטל בגשם שוטף, רטובים כמו דגים, אחר כך כפיצוי הלכנו למסעדת גורמה צרפתית לאכול כמו שצריך, זה עולה בערך כמו 6 ארוחות רגילות פה, או כמו שתי מנות שווארמה בארץ.

בסופו של דבר אחרי ימים רבים של בטלה בבאניוס (כי כל אחת מהאטרקציות שכתבתי פה תופסת גג 4 שעות מהיום) נסעתי מפה עם יעל ואוריה לכפר זומבאווה, שם נפגשנו עם מורן למחרת ועלינו לראות את לגונה קילוטואה, אגם שנמצא בתוך לוע של הר געש, מראה באמת מרהיב.

ועכשיו ארבעתנו בקיטו, בירת אקוודור שטופת השמש לשם שינוי, ונראה מה הלאה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s