למאצ'ו פיצ'ו הגעתי בדרכים עקלקלות,
יצאנו באוטובוס לילה לסנטה מריה, שהתעקב קצת והביא אותנו לעיירה בארבע וחצי לפנות בוקר, למזלנו סניורה נחמדה כבר התחילה להכין את המטבח לבוקר ונתנה לנו לנמנם על כיסאות המסעדה שלה עד הפתיחה. סידרתי כמה כסאות בשורה ונרדמתי כמו אבן. בבוקר המשכנו את הדרך, חלקה ברגל בעקבות הקבוצות המאורגנות שיצאו לטרק, חלקה בטרמפ וגם קצת במונית ואחרי הליכה על פסי הרכבת הגענו בסופו של יום לאגואס קליינטס עייפים אך מותשים. וגם מרוצים.
למחרת כבר התעצלנו ועלינו למאצ'ו פיצ'ו באוטובוס ולא במדרגות. שמעו האינקה האלה באמת ידעו לבנות, הסתובבנו קצת בעיר המרשימה והקשבנו למדריכים של כל מיני גרמנים זקנים, וגם טיפסנו לפיסגת הויינה פיצ'ו להשקיף מלמעלה על העיר האבודה.
בכל מקרה, באמת היה יפה, ולדרך חזרה מצאנו סידור יותר פשוט עם ואן של ישראלים שהתארגנו על הלוך חזור והיה להם עוד מקום.
אז שמישהו יגיד לי שזה סתם סימון וי
וי
רשומה זו פורסמה בקטגוריה פרו. אפשר להגיע ישירות לרשומה זו עם קישור ישיר.
