פוטוסי

למרות שני פנצ'רים בו זמנית הגענו חזרה לעיוני בזמן לאוטובוס.
רוב החברה המשיכו ללה פז, אני ואוריה נסענו לפוטוסי.
הזמנים בבוליביה, כבר אמרתי, גמישים כמו גומי, אבל בסוף מגיעים, בשעת לילה כזאת או אחרת.
בפוטוסי יש רק דבר אחד: מכרות. מי שלא עובד במכרה מוכר דברים לכורים, מדריך טיולים למכרה, או נהיה עורך דין. גם אני לא הבנתי את זה אבל העיר מלאה במשרדים של עורכי דין, רחובות שלמים שעל כל דלת כתוב abogado,
אולי זה בגלל שכל הכורים עובדים בקואופרטיבים. יש 35 קואופרטיבים בעיר, ולי זה נשמע כמו ברדק משפטי.
בכל מקרה הסיור למכרות באמת מעניין, לא מדובר במוזיאון או משהו כזה אלא מכרה פעיל עם אנשים שדוחפים עגלות בידיים ונושמים אבק 15 שעות ביום. מעניין, אבל לא מומלץ לאסמטים, קלסטרופובים ואנשים גבוהים.
וזה הכל, מפה אוטובוס ללה פז, ומשם – אלוהים גדול.